שיהוי בהגשת עתירה מנהלית

עתירה מנהלית על פי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים צריכה להיות מוגשת בתוך 45 ימים החל מהיום שבו התקבלה ההחלטה המנהלית אותה מבקש העותר לתקוף.   

מהו שיהוי? המילה שיהוי מקורה מהמילה השתהות, עיכוב. השיהוי המנהלי דומה במהותו להתיישנות והוא קבוע בתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים. התיישנות קבועה בחוק ומהווה מחסום דיוני לכל דבר ועניין, כל עוד שהיא עומדת בתנאים מסוימים. משמעות השיהוי היא, כאשר אדם השתהה, התעכב בפניה לבית המשפט נגד הגוף המנהלי ולא הזדרז ופנה לבית המשפט בעתירה, הרי שבמצב כזה עתירתו נגועה בשיהוי. 

עד לחקיקת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים השיהוי היה טענה שנלקחה מהפסיקה. מקורה ההיסטורי של טענת השיהוי הוא באנגליה, כאשר החל ממועד הקמתו של בית משפט הגבוה לצדק טענת השיהוי התבססה גם בישראל. בשונה מהליכים אחרים הנטענים בבית המשפט העליון, השיהוי כשלעצמו לא ממש מהווה מחסום דיוני מאחר ואם כבר מגיע עניין אשר שופטי העליון בוחרים לדון בו -השיהוי לא יהווה מחסום עבורם. בשונה מבית המשפט הגבוה לצדק, בבית המשפט לעניינים מנהליים שיהוי מהווה טענה כבדת משקל. אם נטעת טענת שיהוי יש בכוחה להביא למצב בו תדחה כל העתירה. הדברים נכונים בעיקר לעתירות בדיני מכרזים אשר בגלל אופי העתירות שלהם יש חובה להזדרז לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים מאחר ומרגע שנקבע זוכה במכרז גם הגשת העתירה המינהלית מוגבלת יותר בזמן 14 ימים מעת קבלת ההחלטה נשוא העתירה. 

בעת התכתבויות בין העותר לבין המשיבים העותרים יוצאים מנקודת הנחה כי התכתבות עם הרשות מבטלת או מאריכה  את טענת השיהוי אבל בתי המשפט לא מקבלים זאת ואין כל אפשרות שבית המשפט ידחה טענת שיהוי מחמת פניות רבות אל הרשות כאשר לא קיים טעם מיוחד לקבל טענה מסוג זה או כאשר לא קיים אינטרס מוגן אשר יש בכוחו להצדיק קבלת טענה של דחיית טענת שיהוי כאשר יתר המבחנים מתקבלים.

שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי

לשיהוי יש שתי פנים: שיהוי סובייקטיבי ושיהוי אובייקטיבי. שניהם מהווים מעין שני אחים תאומים לא זהים אשר משמשים יחד בסיס לטענת השיהוי. 

השיהוי הסובייקטיבי נוגע להשתהות של העותר בפניה אל הרשות, השתהות אשר מקורה בעובדה  שהעותר לא הזדרז ופנה אל הרשות. אך אין די בשיהוי סובייקטיבי על מנת לקבל את טענת השיהוי  ויש לדון גם בפן האובייקטיבי של השיהוי.

השיהוי האובייקטיבי נועד במטרה לענות על השאלה האם גורמים שלישיים עתידים להיפגע מהשיהוי הסובייקטיבי? כלומר, האם אינטרסים של צד מסוים עשויים להיפגע מן השיהוי הסובייקטיבי והאם כתוצאה מכך תהיה פגיעה בשלטון החוק. 

בדרך כלל בעתירות כנגד המדינה טענת השיהוי נופלת מאחר והמדינה לא מצליחה להוכיח את כל יסודות השיהוי וטענה זו נטענת בעלמה. בית המשפט העליון פסק לעניין טענת השיהוי כי תחילה יש לבחון את טיב העניין ובמידה והאם עצם קבלת העתירה משמעותה פגיעה בסדר הציבורי. במקרה בו לא מתקיים אחד מן התנאים הללו, אז בתי המשפט דוחים את טענת השיהוי ודנים בעתירה לגופה.

יש לך שאלה? עורך דין גיא בית און מומחה במשפט מנהלי וחוקתי, לייעוץ משפטי ניתן לפנות בטלפון 050-5350239 או לשלוח הודעה דרך האתר